שם מדעי - Gyps fulvus

הנשר המקראי הוא עוף דורס גדול ממשפחת הנציים, ותפוצתו רחבה: מחצי-האי האיברי במערב עד הודו במזרח דרך דרום אירופה וכן בצפון אפריקה. רוב אוכלוסייתו יציבה, אך ישנן אוכלוסיות חורפות ונודדות, וחלק מהאוכלוסיות האירופיות נודד בחורף לאפריקה ולחצי האי ערב. בסתיו הנדידה היא מספטמבר עד נובמבר ובאביב בעיקר מסוף פברואר עד סוף מרץ. גם פרטים צעירים, שלא הגיעו עדיין לבגרות מינית, נוטים לשוטט ולנדוד.

הנשר מקנן ולן במושבות במצוקים גבוהים ותלולים. בישראל הוא מקנן ולן באזורים ים-תיכוניים, ערבתיים ומדבריים, בהם מצוקי גמלא, הגליל המזרחי, מדבר יהודה ומצוק הצינים בנגב. לאחרונה נוסדה מחדש מושבת הקינון במצוקי הכרמל, לאחר עשרות שנות היעדרות מן המקום.

הנשר המקראי הוא חלק מקבוצת עופות דורסים גדולים הניזונה מפגרים כמו הרחם, הפרס, עזניית הנגב והעזנייה השחורה.


קינון נשרים בגמלא, צילום: עידו שקד

 

  • מבנה גוף – צבע נוצות הנשר הוא חום-אפור, ראשו וצווארו הארוך לבנים ומקורו מאונקל. רגליו קצרות ורק ירכיו עוטות נוצות. בעת דאייה ניכרות כנפיו הרחבות בדמות מעין אצבעות ארוכות, ובולט הניגוד בין גופו וסככות זנבו וכנפיו הבהירים לבין צבען הכהה של אברות הזנב והכנף.
  • התנהגות חברתית – הנשר הוא עוף חברותי, והוא מתקבץ סביב פגרים שמהם הוא ניזון. לאחר נחיתתם בקרבת הפגר הנשרים עשויים לחכות שעות ואף ימים בטרם יאכלו אותו. באכילה לבוגרים יש זכות קדימה ברורה על פני הצעירים, ובין הנשרים עשויים לפרוץ ריבים מלווים בצריחות צורמניות.
  • איתור מזון – בחיפושם אחר מזון הנשרים יכולים להתרחק גם מאות קילומטרים ממקום לינתם. את הפגר הם מאתרים בעזרת חוש ראייתם המפותח ובהתבוננות בתנועה של נשרים אחרים, דיות, עורבים ובעלי חיים אחרים שהקדימו אותם באיתורו. נשר שמבחין במזון יכול להאיץ את מהירותו עד 140 קמ"ש.
  • התאמת מבנה גוף למזון – הנשר מותאם לתפקיד זה היטב: מקורו גדול, כפוף וחזק, ומסוגל לבתק את עורה של חיה גדולה. צווארו ארוך מאוד ומאפשר לו לחטט בנבכי הפגר, וראשו וצווארו מכוסים רק בפלומה קצרה שאינה מתלכלכת כדרכן של נוצות. לנשר קיבה חזקה במיוחד: היא מפרישה מיצי עיכול והם מנטרלים את הרעלים ואת חומרי הריקבון שבבשר הגוויות.
  • רבייה – החיזור מתחיל בדצמבר-ינואר במעופי ראווה לאורך המצוקים. הקשר בין בני הזוג יציב שנים רבות בדרך כלל. יחד הם בונים קן העשוי ממצע של ענפים ומעט ריפוד, ובדרך כלל ניתן להבחין בקן ממרחק בזכות הלשלשת הלבנה הבוהקת על המצוק. הנקבה מטילה ביצה אחת בלבד בינואר-פברואר בדרך כלל. משך הדגירה כחודשיים ושני ההורים משתתפים בה.
  • גידול צאצאים – הגוזל בוקע פקוח עיניים ועוטה פלומה. ההורים מאכילים אותו ממקורם במזון מעוכל למחצה שהם מקיאים. כשהוא גדל מעט הם מניחים את המזון לידו בקן. תהליך הפריחה של הגוזל מתחיל בהיותו כבן 3 חודשים והוא פורח לעצמאות כשהוא בן 100-125 יום. אם ניסיון הקינון הראשון נכשל, הזוג עשוי לנסות שוב והנקבה תטיל עוד ביצה, הנקראת "ביצת מילואים".

בית גידול- מצוקי קינון בגמלא

בתחילת המאה העשרים חיו בישראל אלפי נשרים ככל הנראה, אך מספרם התמעט מאוד בעשורים האחרונים בגלל פעילות האדם ונוכחותו.

  • פעילות האדם: הרעלות, צמצום מקורות המזון, שימוש בחומרי הדברה בחקלאות, ציד והתחשמלות. היום נוסף איום חדש – טורבינות רוח. בהיותם עופות דואים הנעזרים בזרמי אוויר, נשרים חיים במקומות המבוקשים להקמת טורבינות רוח. מנתונים שנאספו במדינות אחרות עולה שסכנת ההתנגשות בלהבי הטורבינות והתמותה מהם גבוהה למדיי, ויש לוודא שתכנון של חוות הרוח בישראל יביא בחשבון את השמירה על חיה אצילה זו.
  • נוכחות האדם: הנשרים נפגעים מהפרעה במקומות הלינה שלהם שגורמים מטיילים, מטפסים, שרפות, ועוד.
  • הרעלות : ריבוי פגרי בקר וצאן שננטשים במרעה ולא מפונים מהשטח מספקים מזון לטורפים כגון זאבים, תנים וכלבים משוטטים. באופן זה, אוכלוסיותיהם גדלות מעבר לכושר הנשיאה הטבעי של השטח והם פונים לעיתים לטריפות של עגלים וצאן וגורמים לנזקים לחקלאים. בניסיון להתגבר על הנזקים, מיעוט מהחקלאים משתמש באופן לא חוקי ברעלים, אשר מוכנסים לפיתיונות של פגרים והמכוונים להרג הטורפים. כל עוד מצאי הפגרים והמזון הוא רב - הרעלה זדונית שכזו אינה משיגה את יעדה ואינה מפחיתה את כמות הטורפים, אבל הנשרים - שהם הראשונים לאתר מהאוויר את הפגרים - ניזונים מהפגרים המורעלים ומתים. פגרים של בקר מפונים לתחנות האכלה מסודרות, המיועדות לנשרים. פגרי בקר שטופל בתרופות וטריניריות, אליהן רגישים נשרים, או פגרים החשודים כמורעלים, מפונים מהשטח מיידית לכילוי.

  • לנשרים חשיבות מכרעת במערכת האקולוגית. בהיותם אוכלי פגרים הם החוליה האחרונה בשרשרת המזון ותפקידם "לנקות" את גורמי התחלואה המצויים בפגרים. הם עושים זאת בעזרת יכולתם להתמודד עם רעלים ועם ריקבון, וכך שימור אוכלוסיית הנשרים מסייע לשמירה על מינים אחרים.
  • "מלך העופות": הנשר נחשב סמל תרבותי משמעותי – הן בארץ הן בעולם – והוא מוזכר במקרא פעמים רבות. בהיותו אחד הגדולים והמרשימים בעופות הדורסים בישראל הוא גם בעל חשיבות תיירותית רבה.

צילום: דיויד רזק

  • עידוד רבייה וגידול גוזלים : בשמורת הטבע חי-בר כרמל של רשות הטבע והגנים מגדלים נשרים בשביה בגרעין רבייה. הביצים נאספות מהנשרים המקננים בגרעין הרבייה ומודגרות באופן מלאכותי על מנת להבטיח את שרידותן. לאחר בקיעתן, הגוזלים מוחזרים אל הקן של ההורים, שם הם גדלים בחברת נשרים אחרים בתנאי חשיפה מזערית לאדם. בגיל שנתיים, לאחר אקלום, הפרטים מוחזרים לטבע. לאחרונה הושבו לטבע בצפון הארץ 9 נשרים שגדלו בגרעין הרבייה, ו-30 נשרים הובאו מחו"ל כדי לחזק את גרעין הרבייה המקומי. בעקבות פעילות האישוש בחי-בר ושחרורם של נשרים לכרמל, ולאחר שנים רבות שבהן לא נצפו נשרים בכרמל כלל, נרשם בשנת 2016 קינון מוצלח של 7 זוגות נשרים שהעמידו גוזלים בטבע.
  • סניטציה ומניעת הרעלות : רשות הטבע והגנים מובילה, יחד עם משרד החקלאות, הקרן לנזקי טבע והמשרד להגנת הסביבה – תכנית סניטציה בשטחים הפתוחים. מדובר בפינוי של פגרים משטחי מרעה במקומות שבהם הם עלולים לסכן את הנשרים. פגרים אשר אינם כוללים חומרי וטרינריים מפונים לתחנות האכלה מסודרות, המיועדות לנשרים, ופגרים החשודים כמורעלים מפונים לכילוי. כתוצאה מפעולה זו כמות הפגרים בשטח והמזון הזמין לטורפים יורדת, ובמקביל נשרים מקבלים אספקת מזון קבועה ובטוחה בתחנות האכלה שמפעילה הרשות. הסניטציה היא אמצעי פשוט, זול, אקולוגי ויעיל הרבה יותר מפתרונות אחרים. זהו תהליך ארוך שדורש סבלנות, אך היתרון הגדול שבו הוא רווח הן לחקלאים והן לחיות בר.

במקביל לפעולות הללו מקיימת רשות הטבע והגנים יחד עם משרד החקלאות תכניות הסברה וחינוך כדי להגביר את המודעות של החקלאים לחשיבות הסניטציה כהתמודדות עם נזקי חיות בר לחקלאות וכדי למנוע הרעלות.

ומה עושים כאשר ההרעלה כבר התרחשה באזור שבו מקננים נשרים? במקרה זה, מופעל "נוהל הרעלה" ונעשות באופן מידי מספר פעולות במקביל, על ידי פקחי רשות הטבע והגנים: סריקות פיזיות בשטח לאיתור מקור ההרעלה; הפעלת מודיעין בשטח (כולל תחקורים) לאיתור מקור ההרעלה; בדיקת קני נשרים באזור ובחינת מצב הגוזלים; בדיקת הפרטים בשטח במיוחד פרטים שאליהם מוצמד מתקן לווייני, במטרה למטר את מקורות המזון של הנשרים.

 

  • רשות הטבע והגנים בשיתוף החברה להגנת הטבע וחברת החשמל מפעילה את פרויקט פורשים כנף לאישוש אוכלוסיית הנשרים בישראל. מטרת הפרויקט היא למנוע את היכחדות הנשרים והעופות הדורסים בארץ באמצעות פעולות למניעת התחשמלות על עמודי חשמל, מיגון קווי מתח במקביל לפעילות חינוכית לתלמידי בתי ספר.
  • ניטור מצב האוכלוסייה בארץ – ספירת קינים, מעקב אחר הצלחת קינונים, ומעקב אחר תנועת פרטים ששוחררו בישראל באמצעות משדרים מיוחדים המאפשרים לימוד של תנועתם במרחב בישראל ובחו"ל. ממעקב זה ניתן ללמוד על אורחות חייהם של הנשרים ולדעת היכן הם נעים, כולל מקומות שעלולים לסכנם בגלל הרעלות, התחשמלות או התנגשות בטורבינות רוח או בתשתיות אחרות.
  • הקמת תחנות האכלה בצפון ישראל ובחבל המדברי בדרומה ואספקה קבועה של פגרי צאן ובקר, כדי להבטיח שהנשרים יאכלו מזון שאינו מכיל רעלים או תרופות וטרינריות העלולות לסכן את חייהם.

האכלת גוזל בעזרת פוחלץ, צילום: עדי אשכנזי

פקח צופה אל מצוקי הקינון בשמורת טבע גמלא (מצולם: איתי לויטס, צילם: עדו שקד)


פינוי פגרים משטחי מרעה

אנשי הרשות מטפלים בנשרים

 

  • הימנעו מטיפוס על צוקים ומגלישה עליהם באזורי קינון כדי לא להפריע לנשרים.
  • אם תמצאו נשר מת או סימני הרעלה דווחו למוקד המידע של רשות הטבע והגנים 3639*.

צילום: דותן רותם

סיפורים ומחקרים

וידאו